כשמשהו מבאס קורה – ריב, כישלון, יום ארוך מדי או סתם תחושת דכדוך – משהו בתוכנו לוחש לנו: “פסטה או פיצה יעזרו לשפר את ההרגשה”.
רבים מאיתנו מרגישים משיכה כמעט אוטומטית לפחמימות כשמצב הרוח יורד. זה לא רק טעים ונעים, זה גם מרגיע. אבל למה זה קורה? האם זה רק עניין של הרגלים רגשיים, או שיש כאן גם תגובה כימית עמוקה יותר?
הטעם שמחבר אותנו לרוגע
אוכל לא רק ממלא את הבטן – הוא מעביר מסרים לגוף ולמוח. מאכלים עשירים בפחמימות, במיוחד אלו הפשוטות (כמו מאפים, לחמים או פסטות), מעודדים שחרור של סרוטונין שהוא מוליך עצבי המשפיע ישירות על מצב הרוח, תחושת הרוגע ואפילו על השינה.
בנוסף, מאכלים מסוימים תורמים לייצור דופמין, שידוע כ”הורמון ההנאה”. כלומר, המשיכה לפחמימות במצבי סטרס או עצב איננה נובעת רק מנחמה רגשית, אלא גם ממנגנון פיזיולוגי שעוזר לנו להרגיש יותר טוב, גם אם רק לרגע.
לא הכל טוסט – יש גם מינרלים
בתזונה שלנו קיים רובד נוסף ועמוק יותר – המינרלים שנמצאים באוכל שלנו.
למשל מגנזיום הוא רכיב תזונתי חשוב שמשפיע על מערכת העצבים ויכול לסייע באיזון רגשי. מחקרים מצביעים על הקשר שיש בין מחסור בו לבין תחושת עייפות, עצבנות וירידה במצב הרוח.
גם מינרלים כמו אבץ וברזל תורמים לתפקוד תקין של מערכת העצבים והחיסון, ושמירה על רמות מאוזנות שלהם תורמת לתחושת חיוניות כללית.
לא סתם אנחנו נמשכים לשוקולד מריר, מאכל המהווה את אחד מהמקורות הטבעיים למגנזיום. גם קטניות, אגוזים, דגנים מלאים וירקות ירוקים יכולים לספק את אותו אפקט, ללא צורך בהכנסת עודף סוכר או שומן לגוף.
זיכרון בטעם ילדות
אבל לא רק הגוף מדבר – גם הנפש. פעמים רבות כשאנחנו אוכלים משהו “מנחם”, הרגש שלנו בעצם חוזר לרגעים בטוחים מהעבר כמו ריח של עוגה בבית של סבתא, המרק שהוגש לנו כשהיינו חולים, ואפילו לחם עם חמאה שנמרח ביד אוהבת.
הזיכרונות האלו מקודדים עמוק במוח, והם יכולים לגרום לתחושת רוגע הרבה לפני שהאוכל בכלל מתעכל. זה חלק מההסבר לכך שכל אחד נמשך למשהו אחר כשהוא מרגיש עצוב או מבואס.
נחמה שלא שוקלת הרבה
לא חייבים לפנות לפחמימות כבדות כדי לקבל אפקט מרגיע. גם מזונות קלים יותר – כמו ירקות מאודים עם תבלינים ארומטיים, מרק עשיר בירקות, דייסת שיבולת שועל עם קינמון או אפילו כוס חלב חם – יכולים לספק תחושת חמימות ורוגע, מבלי להכביד על הגוף או להוביל לרגשות אשמה לאחר מכן.
מתי זה כבר לא עובד?
אכילה רגשית היא טבעית לחלוטין, כל עוד היא מודעת ומאוזנת. אבל כשהיא הופכת להיות הפתרון הקבוע לכל קושי, היא עלולה להוביל למעגל שקשה לצאת ממנו הכולל רגשות שליליים, אכילה מופרזת, תחושת אשמה – וחוזר חזרה לרגשות שליליים.
בנקודה הזו כדאי לעצור, לזהות את הדפוס ולשאול את עצמנו מה באמת חסר לי כרגע – אוכל, או משהו אחר שישפר את מצב הרוח וההרגשה?
לסיכום, אוכל יכול לרפא, לחבר, לשמח ולנחם. הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית. אבל כמו כל דבר שמביא איתו נחמה, גם במקרה הזה חשוב להבין מאיפה המשיכה מגיעה, מה היא משרתת והאם יש דרכים נוספות לדאוג לעצמנו באותם רגעים.
אז בפעם הבאה שמתחשק לכם עוגת שמרים באמצע יום מלחיץ – אולי זה באמת מה שהגוף והנפש שלכם צריכים באותו הרגע. אבל אולי לפעמים גם כוס מים חמימים, כמה שקדים או אפילו חיבוק טוב יספיקו. העיקר הוא לבחור מתוך הקשבה ולא מתוך רפלקס.
