בפסק דין מרתק שעניינו חיובים שלובים בהסכם ממון, שניתן על ידי בית המשפט העליון, נקבע כי הסכם ממון שנזנח על ידי הצדדים לא יהיה בתוקף, וניתן לראות בו כמי שבוטל בהתנהגות הצדדים.
בני הזוג שהיו ידועים בציבור חתמו על הסכם המסדיר את כל יחסי הממון ביניהם ואולם לאחר חתימת הסכם ממון לא נהגו על פי אלא זנחו אותו והתנהגו כבני זוג ללא הפרדה רכושית.
האיש נפטר והאישה טענה לביטול הסכם הממון בין הצדדים. בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענותיה והאישה ערערה לבית המשפט המחוזי, ואולם גם בית המשפט המחוזי דחה טענותיה. לאחר דחיית טענותיה על ידי בית המשפט המחוזי הגישה האישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ולאחר שמיעת טענותיה החליט בית המשפט העליון לקבל את הערעור שהוגש.
בית המשפט העליון קובע בפסק דינו כי אי קבלת הערעור מהווה עשיית צדק ונופלת לגדר המקרים המקרים בהם יש מקום למתן רשות ערעור “משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור” (רע”א 1633/13 פלונית נ’ קצין התגמולים [פורסם בנבו] (25.6.2013); רע”פ 548/05 לוין נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.1.06); רע”א 1659/18 מ.ע.ג.ן ייעוץ וניהול נכסים בע”מ נ’ מרסה [פורסם בנבו] (21.3.2018) ורבים זולתם).
לדברי עו”ד רחל שחר, עורכת דין לענייני משפחה ומרצה בהשתלמויות עורכי דין בנושא הסכמי ממון וליטיגציה בדיני משפחה , עיקר נימוקי פסק הדין, שנכתב על ידי השופט העליון מני מזוז, נסוב על כך כי מדובר בחיובים שלובים בהסכם הממון. עו”ד שחר מצטטת מפסק הדין החשוב: “הסכם הממון מיום 23.11.2001 – הוא פשוט וברור בהוראותיו. הוא קובע כאמור חיובים שלובים של שני הצדדים: המבקשת תמסור ייפוי כוח בלתי חוזר להעברה על שם המנוח מחצית מהזכויות בדירה – שנרכשה על ידה ורשומה על שמה, ואילו המנוח ישתתף כדי חלקו בתשלומי המשכנתא באמצעות חשבון בנק משותף שיפתחו הצדדים לשם כך, אליו יעבירו את משכורותיהם, כספיהם וחסכונותיהם, ומחשבון זה ישולמו תשלומי המשכנתא וכן הוצאות ניהול משק הבית המשותף”.
בית המשפט העליון קובע כי: אין חולק כי העברת רישום הזכויות ע”ש המנוח לא התבצעה, אף שהמבקשת מילאה את חובתה לפי ההסכם ומסרה לבא כוח המנוח, בסמוך לאחר חתימת ההסכם, ייפוי כוח בלתי חוזר, ואולם בשל כישלונו של המנוח להסדיר מול הבנק את הכללתו כחייב בהלוואת המשכנתא ההעברה לא בוצעה. אין גם חולק כי אף לא נפתח חשבון בנק משותף, והמנוח לא השתתף בתשלומי המשכנתא, ואלה המשיכו להיות משולמים על ידי המבקשת לבדה לאורך כל השנים מחשבונה האישי”, התנהלות זו, קובע בית המשפט העליון, מלמדת על זניחת ההסכם עליו חתמו הצדדים.
בית המשפט העליון קובע כי מהמפורט לעיל עולה כי אין כל ספק כי עיקר החיובים בהסכם – העברת מחצית הזכויות מחד גיסא, ופתיחת חשבון בנק משותף ממנו תשולם המשכנתא מאידך גיסא – לא קוים, וזאת לאורך תקופה ממושכת של קרוב לעשור, מאז חתימת ההסכם ועד לפטירתו של המנוח. האשם לאי קיום ההסכם, על שני רכיביו הנ”ל, רובץ כאמור לפתחו של המנוח, שלא מילא את התנאים לביצוע העברת הזכויות אף שהמבקשת מילאה את חובתה להעביר לבא כוחו ייפוי כוח בלתי חוזר, ואף לא קיים את חובתו לפתיחת חשבון בנק משותף והשתתפות בתשלומי המשכנתא.
בנסיבות אלה עולה שאלת תוקף ההסכם. אין ספק שנוכח הפרת עיקר חיוביו של המנוח לפי ההסכם ההסכם בטל מאליו.
מימים ימימה הכירה ההלכה הפסוקה בכך שייתכנו נסיבות בהן התנהגות הצדדים מלמדת באופן משתמע על זניחת הסכם ופקיעתו, ללא צורך בהודעת ביטול. בית משפט זה חזר על הלכה זו שוב ושוב לאורך השנים. כך, בע”א 156/76 שטרן נ’ פרידמן, פ”ד לא(1) 572, 577 (1976) נקבע –
“כפי שנפסק לא פעם, ניתן ללמוד מהתנהגותו של צד לחוזה, שהוא זנח את זכותו על-פי החוזה וויתר עליה (ע”א 403/63 זאב תמיר (הוכמן) נ’ ישראל שמאלי, פ”ד יח(1) 47, 53 (1963); ע”א 522/71 מוריס בנין נ’ אלברט בנין, פ”ד כח(2) 309, 331-330 (1971)).”
בע”א 1901/91 מראות יפו העתיקה בע”מ נ’ חברת חלקה 51 בגוש 7060 בע”מ, [פורסם בנבו] בפסקה 7 (9.4.1997) נקבע –
“חלפו להן כ- 12 שנה מאז חתימת החוזה ואין באופק סנונית המבשרת את בוא אביב ביצועו, ולא חלה התקדמות של ממש לקראת בצוע החוזה בעוד השנים על כל תהפוכותיהן חלפו נקפו להן. במצב דברים זה, נוטה אני לראות בחוזה חוזה שפקע בהסכמת הצדדים לפקיעתו, על ידי חוסר מעש ושתיקה…”
ובע”א 10148/05 חברת תדי ירושלים בע”מ נ’ כץ-שיבאן, [פורסם בנבו] בפסקה 20 (15.3.2010) (להלן: ענין תדי) שב וקבע בית המשפט כי –
“… המסקנה המשפטית בדבר זניחת ההסכם ופקיעתו, אותה גזר בית משפט קמא מן העובדות שהוכחו בפניו אף מעוגנת היטב בפסיקתו של בית משפט זה בה נקבע כי ייתכנו מקרים בהם שתיקה, חוסר מעש והעדר כל פעולה לביצוע החיובים הקבועים בחוזה במשך תקופה ארוכה מאוד, יהא בהם כדי ללמד על כך שהצדדים זנחו את ההסכם וויתרו על ביצועו ולכן יש לראותו כהסכם שפקע או בוטל בהסכמת הצדדים ועבר מן העולם.”
לבסוף אזכיר את דבריו של חברי השופט נ’ הנדל בע”א 3860/09 קרן קיימת לישראל מינהל מקרקעי נ’ קרן היסוד, [פורסם בנבו] בפסקה 8 (12.1.2014) לאמור:
“בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי, במקרה המתאים, יש לראות הסכם כחוזה שפקע או בוטל באופן משתמע על ידי הצדדים. דוגמא אחת לכך היא פקיעת חוזה מחמת זניחתו. שתיקה, חוסר מעש והעדר כל פעולה לביצוע החיובים הקבועים בחוזה במשך תקופה ארוכה מאוד – עשויים ללמד על כך שהצדדים זנחו את ההסכם. המשמעות של זניחת חוזה על ידי צד עשויה להיות שהוא אף ויתר על זכויותיו על פי החוזה. כלל זה מושרש בפסיקה.”
וראו עוד: ע”א 3991/96 וילוז’ני נ’ מעלה השרון (הרצליה) בנין והשקעות בע”מ, פ”ד נב(5) 278, 287-286 (1998); ע”א 1330/93 אלבז נ’ אלבז, [פורסם בנבו] בפסקה 16 (12.6.1997); ע”א 9318/03 שובל נ’ אלכסנדר, פ”ד נט(1) 828, 840 (2004), להלן ענין שובל; וע”א 5205/05 שחם שיווק מערכות מיזוג וחימום בע”מ נ’ נפ-גל בניין ופיתוח בע”מ, [פורסם בנבו] בפסקה 8 (20.3.2008)).
הלכה זו חלה גם מקום שמדובר בהסכם שעניינו התחייבות לבצע עסקה במקרקעין (ענין תדי, שם). כן נפסק כי העובדה שההסכם בו מדובר קיבל תוקף של פסק דין אינה שוללת אפשרות של בטלות הסכם בשל זניחתו (ענין תדי, שם בפסקה 22; ענין שובל, שם)
יישום הלכה זו לענייננו מוביל לדעתי למסקנה ברורה כי הסכם הממון שנחתם בין המבקשת למנוח בשנת 2001 בטל ועבר מן העולם לאחר שלא קוים משך תקופה מאוד ארוכה ונזנח הלכה למעשה על ידי שני הצדדים. מסקנה זו מקבלת משנה-תוקף כאשר אין מדובר בשני צדדים מזדמנים להסכם אלא בבני זוג שחיו יחדיו לאורך כל התקופה, ואלמלא זנחו את ההסכם בכל הנוגע לדירה, חזקה עליהם שהיו פועלים למימושו.
המדובר בענייננו בהסכם קצר ופשוט הקובע כאמור חיובים שלובים של שני הצדדים: המבקשת תמסור ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת מחצית מהזכויות בדירה, שנרכשה על ידה ורשומה על שמה, על שם המנוח, ואילו המנוח ישתתף בתשלומי המשכנתא באמצעות חשבון בנק משותף שיפתחו הצדדים לשם כך, אליו יעבירו את משכורותיהם, כספיהם וחסכונותיהם. שני המרכיבים של ההסכם לא קוימו, כאשר המבקשת מילאה את חלקה על פי ההסכם ואילו המנוח לא מילא את חלקו. זאת, משך תקופה ממושכת של קרוב לעשור, עד לפטירת המנוח. בנסיבות אלה המסקנה בדבר זניחת ההסכם היא מסקנה המתחייבת לדעתי מהנסיבות.
